וגם רומא

ההחלטה לנסוע לרומא, נפלה על כוס קפה וסנדוויץ' בארומה שבשוק מחנה יהודה. ישבנו כמנהגינו לשתות כוס קפה ולהגג על ענייני דיומא. עיני איריס נפלו על מודעה קטנה בשער האחורי של העיתון: 4 לילות ברומא ב… לא עברו 10 דקות והיו לנו כרטיסים, מלון ואישורים מהבוסים שלנו לנסוע לכמה ימים. יומיים אח"כ, כבר הסתובבנו ברחובות רומא.

 

חלוקת התפקידים התחלקה כדלהלן: איריס הייתה אחראית על התרבות (היא לקחה ספרי אמנות איטלקיים, אנציקלופדיה לאמנות הרנסנס, ספרו של ואזארי על חיי הפסלים, הציירים והאדריכלים הדגולים ועוד..) ועל המסעדות בהמלצת אלי לנדאו (ראו תיאור ב אמחיה …) ואני על מציאת מסעדות קטנות ונחמדות לארוחות הצהריים.

 

רומא הפתיעה אותנו. שתיים שנפשן נתונה לעיר האורות, מצאו את עצמן נופלות בשבי איטלקיה זו, מדהימה, עתיקה, תוססת ומלאת חיים. לא הפסקנו ללכת בה, מהרגע שהגענו ועד שעזבנו. ישנו כארבע שעות בכל לילה, וגם זאת בלי רצון רב. בכל יום גילינו עוד מיופיה וטעמיה המיוחדים.

 

ביום השלישי להימצאותנו ברומא, כשעזבנו את המדרגות הספרדיות, חיפשנו מקום לאכול ארוחת צהריים. השעה היתה כמעט 15:00 והיינו לחוצות שמא נצטרך לאכול באיזה מסעדה שהיא מלכודת תיירים. חיפשנו מקום שכוח אל, כזה שבטוח רק מקומיים אוכלים בו. ההמלצות בספרים שלנו לא היו מפתות. התחלנו להסתובב ולחפש בסמטאות. הזמן היה בעוכרינו ואפילו סימנו לנו מקומות אפשריים להילכד בהם כתיירים. מרחוק ראינו סמטה… איריס אמרה בואי לשם, יהיה שם משהו… נכנסנו לסמטה, רעבות, עייפות ודי מיואשות. לפתע ! מסעדת פועלים איטלקית לפנינו.

 

TRATTORIA DELLA STAMPA. ממש כך, ממש משוק מחנה יהודה האיטלקי. נכנסנו פנימה. את פנינו קיבלו זוג מבוגר ובחורה שהתבררה כבתם. כיאה לסיפורי האגדות האיטלקיים, היתה זו מסעדה משפחתית, עם שולחנות מפורמייקה, תפריט בעל פה ואיטלקים נמרצים.
הם כבר היו בתהליך סגירה, אבל כשראו את היאוש שלנו ואת החיוך שעלה על פנינו כשראינו את המקום, הכניסו אותנו וסיפרו לנו בהתרגשות רבה (כל דבר באיטלקית נשמע מרוגש), על התפריט. ענינו בכל אוצר המילים האיטלקי השגור שבפינו: "סי, סי…" והם פתחו לנו שולחן: פרושוטו עם מלון; ספגטי אלה רומנה; עוף עם רוזמרין, טימין והמון יין לבן; מנגולד מוקפץ עם שום; טירמיסו (טיפה מתוק מדי). יין לבן וקפה. הם הזמינו אותנו לקרם דה לימונצ'לו שהם עושים שם . טעים, טעים, טעים.

 

הפרידה מהאיטלקים היתה קשה. הזמנו אותם לירושלים למסעדות המדליקות שאצלנו, הבטחנו לעצמנו שלא נספר יותר מדי על המסעדה הזו, שלא תהפוך למלכודת כמו האחרות, ויצאנו בכוחות מחודשים להטיל מטבע במזרקת טרווי.

 

ואם אתם מתגעגעים לאוכל האיטלקי ורוצים איזה פיצה מהממת או פסטה טרייה,
אני מזמינה אתכם ל טאנטי באצ'י, בקרית טבעון, טרטוריה משגעת של אחי מולי ואשתו מיכל.

 
אחת הביקורות עליה אמרה ככה:
"טאנטי באצ'י שבטבעון, מרגישה, מריחה ובעיקר טעימה כמו מסעדה איטלקית כפרית אמיתית".
ואני מסכימה בכל פה. אם אתם לא סומכים עלי (יש שיאמרו כי אני משוחדת), אתם מוזמנים לגגל בגוגל ולמצוא את המוני ההמלצות.

 

בתיאבון!